אנה. זהו תוכן ספור האגרת ואמר הנה אני נ״נ בשלוה הייתי בביתי ורטוב ומלוחלח בהיכלי ועל שבהחלום אשר יספר בענין נמשל הוא אל האילן לזה אחז בלשון שאלה מליצת שבח וטובת האילן:
חלם. חלום ראיתי והפחיד אותי: והרהורין. המחשבות בהיותי ישן על משכבי והוא החלום הבאה מן המחשבה וראיית ראשי הבהילו אותי ואף זה יורה על החלום הנראה בהמוח אשר בראש וכפל הדבר פעמים ושלש והיא דרך מליצה לחזק הדבר ולהגדיל הענין:
ומני. וממני נעשה גזרת אומר להכניס לפני את כל חכמי בבל אשר יודיעו לי פתרון החלום:
באדין. אז נכנסו החרטומים וגו׳ ואמרתי לפניהם החלום ולא הודיעו לי הפתרון:
ועד אחרן. ועד באחרונה נכנס לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי אשר בו רוח אלהים קדושים ואמרתי החלום לפניו:
בלטשאצר. וכה אמרתי לו אתה בלטשאצר שר החרטומים אשר אני יודע אשר רוח אלהים קדושים בך וכל סוד לא ינצח אותך להיות קשה ממך לבל תדעהו: חזית. אגיד לך מראות החלום אשר ראיתי ואמור אתה הפתרון:
וחזוי. וזהו מראית ראשי בהיותי שוכב על משכבי: חזה. רואה הייתי והנה אילן בתוך הארץ וקומתו מרובה:
רבה. גדל האילן ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לסוף כל הארץ:
עפיה. העלין שבו היו נאים ויפים ופירותיו היו מרובים והיה די בהם לזון ולכלכל את כל הבריות: תחתוהי. תחתיו חסו בצלו חיית השדה ובענפיו יקננו עוף השמים ומפירותיו היו נזונים כל הבריות:
חזה. רואה הייתי במראית ראשי בהיותי ישן על מטתי: ואלו. והנה מלאך מחריב והוא קדוש ירד מן השמים:
בחיל. בכח והרמת קול: גודו. כרתו האילן וקצצו ענפיו והפילו עליו ופזרו פירותיו: תנוד. ינודו החיות מתחתיו והעופות ינודו מן ענפיו:
ברם. אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה אסור ומקושר בקשורי ברזל ונחושת בעשב של השדה לבל יזוז ממקומו: יצטבע. יתכבס בטל השמים: ועם חיותא. עם החיות יהיה חלקו בעשב השדה לאכול בהם חלק כחלק:
לבבה. לבבו ישתנה מלבב אדם ויותן לו לבב חיה ושבעה שנים יעברו עליו להיות כן:
בגזרת. הדבר נגזר בגזרת המלאכים המחריבים העושים דין המקום: שאלתא. הגזרה ההיא עשויה במאמר המלאכים הקדושים והיא היא וכפל הדבר במ״ש: עד דברת. בעבור אשר ידעו כל החי אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה: ושפל. וכאשר ירצה יעמיד על המלוכה אדם שפל ופחות מן האנשים:
דנה. זאת החלום ראיתי אני המלך נ״נ: ואנתה. ואתה אמור הפתרון בעבור אשר כל חכמי מלכותי לא יכלו להודיע לי הפתרון אבל אתה תוכל על אשר רוח אלהים קדושים בך:
אשתומם. עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו: חלמא. החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה: מרי. אדוני החלום יקיים בשנאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ״ש:
אילנא. האילן אשר ראית אשר גדל ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לכל הארץ:
ועפיה. ועליו היו נאים ויפים ופירותיו מרובים והיה די בהם לזון כל הבריות תחתיו היו דרים חית השדה ובענפיו שכנו עופות השמים:
אנת. ר״ל האילן הזה מרמז עליך כי דמית לו אשר נתגדלת ונתחזקת: ורבותך. גדולתך נתגדל בכל עת והגיע עד השמים וממשלתך בא עד קצות הארץ:
ודי. ואשר ראה המלך מלאך מחריב וקדוש ירד מן השמים ואמר כרתו האילן והשחיתו אותו אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה מאוסר ומקושר באסור ברזל ונחושת בעשב של השדה ובטל השמים יכובס ועם חית השדה יהיה חלקו עד אשר יעבור עליו שבעה שנים:
דנה. אתה המלך הנה זאת היא הפתרון דברים כמשמען כי כן יבא עליך וגזרת העליון היא אשר הגיע על אדוני המלך:
ולך. ואותך יגרשון מן אנשים ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ובטל השמים יכבסו אותך ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה:
ודי. ואשר נאמר להניח עיקר שרשיו של האילן הדבר הזה יורה וירמז שהמלכות יתקיים לך ותשוב למלוך מן העת אשר תכיר ותדע אשר מושל היושב בשמים:
להן. כאומר אין לך מנוס מן הגזרה ההיא רק אתה המלך עצתי תהיה נאה ויפה עליך ועשה זאת פדה חטאך בצדקה ועונך בחנינת עניים והוא כפל ענין במ״ש: הן. הנה בזה תהיה אריכת זמן להשלוה אשר אתה בה ויקוים הדבר באחרית הימים:
כלא. גם זה מדברי האגרת עד סוף הענין ואמר באגרתו הנה כל הפתרון הזה הגיע על נ״נ המלך וכמו שמספר והולך (ואף שנ״נ עצמו כתבו לא אמר כמדבר בעדו כ״א כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ״ש וישלח וכו׳ ואת שמואל (ש״א י״ב) עם כי שמואל היה המדבר לא אמר ואותי):
לקצת. לסוף שנים עשר חודש על היכל המלך אשר בבבל היה נ״נ הולך ומטייל:
ענה. הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות: בתקף. והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי:
עוד מלתא. עוד היה הדבר בפי המלך ולא גמר עדיין דבריו אז ירד קול מן השמים ואמר לך נאמר אתה נ״נ המלך דע אשר המלוכה עברה וסרה ממך:
ומן אנשא. מן אנשים יגרשו אותך ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה:
בה שעתא. בעת ההיא כלתה הדבר לבוא על נ״נ כי נשתבש דעתו ונתגרש מעצמו למקום החיות לשבת עמהם: ומן אנשא. מעצמו נתגרש מן אנשים ואכל עשב כבקרים וגופו נתכבס מטל השמים כי ישב מבלי מחסה: עד די. עד אשר נתגדל שערו ככנפי נשר וצפרני ידיו ורגליו כצפרני עופות הדורסים כי מרוב הלחות והלכלוך היו גדלים והולכים:
ולקצת. ולסוף השנים שקבעו לו והם שבעה שנים כמ״ש למעלה: אנה. אני נ״נ נשאתי את עיני אל השמים כי במשך שבעת השנים לא הכיר בעצמו מי הוא כי לא היה לו בינת אדם ובכלות הזמן התחילה דעתו לחזור אליו מעט מעט ואז הכיר בעצמו מי הוא והרגיש בדבר ונשא עיניו אל השמים לשאול עזרה מה׳: ומנדעי. ר״ל שאלתי מה׳ אשר ישיב עלי הדעה והחכמה שהיה לי מאז: ולעלאה. ולהעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי ופארתי אשר ממשלתו ממשלת עולמים ומלכותו עם כל הדורות ר״ל בזמן כל הדורות:
וכל. דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו וכחפצו עושה בצבא השמים ושוכני ארץ ולא יש מי אשר ימחה בידו ויאמר לו מה עשית הלא לא נכון הדבר:
בה זמנא. בעת ההיא כאשר ברכתי לה׳ אז שבה עלי הדיעה שהיה לי מאז וחזרתי לכבוד מלכותי וזוהר פני שבה עלי ויועצי ושרי שאלו ובקשו לי למשול בהם כמאז: התקנת. הוכנתי על מלכותי וגדולה יתירה ומרובה נתוסף לי:
כען. גם זה מדברי האגרת שאמר עתה אני נ״נ משבח ומרומם ומפאר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכו בדין ואשר הולכים בגאוה ורוממות יכול הוא להשפיל: